מסע טיפולי הפוריות עובר דרך קבוצות פייסבוק

אז הגיע הרגע בו אתם מחליטים שזהו. אתם מוכנים לעבור לפאזת החיתולים והחוסר בשעות השינה ורוצים להיות הורים. את מפסיקה לקחת גלולות, אתה מפסיק לשים קונדום ואתם ניגשים לעבודה. עובר חודש וכלום לא קורה. לא נורא. עובר עוד חודש והמחזור החודשי מגיע כמו החייל הכי ממושמע בגדוד. מילא. אבל גם בחודשים הבאים לא קורה שום דבר וקניית הטמפונים הופכת להיות קללה של ממש. אתם מתזמנים קצת יותר במדוייק את הזמנים, הופכים את כל העניין המיני למעט יותר מכני ומתוכנן ו… כלום. הגניקולוג לא מתרגש. מדבר באחוזים. חכו שנה, בינתיים נסו להירגע. בטח להירגע. ועוברת שנה והגניקולוג כבר לא כזה שאנן ושולח אתכם לרופא מומחה פריון. ושם, אחרי עוד כמה חודשים ובדיקות אתם מבינים שנכנסתם להגדרה הלא הכי מחמיאה והכמעט ולא מדוברת: יש לכם "בעיות פוריות".

בעיות פוריות מוגדרות כ"חוסר היכולת להרות, לשאת או ללדת ילד בריא באופן טבעי בתקופה של מעל 12 חודשי נסיונות". בארץ כ- 15% מהאוכלוסיה (נשים בעיקר, אבל גם גברים) סובלת מבעיות שונות הקשורות לפוריות. טיפולי הפוריות אצל נשים הם קשים במיוחד ומעטים יודעים או מבינים במה זה כרוך. הן נאלצות לקחת הורמונים רבים עם תופעות לוואי אפשריות כמו כאבי ראש, דכאון והשמנה, לתת לעצמן זריקות לבטן ברמה יומיומית, לעבור בדיקות מעבדה ואולטרסאונד כל כמה ימים ולהפגש עם רופאים ואחיות, שגם כשהם מנסים הם לא תמיד מצליחים להיות סבלניים ומכילים. אם הן בטיפולי הפריה חוץ-גופית (IVF) הן צריכות גם לעבור את הפרוצדורה החודרנית של שאיבת הביציות (שנעשית לרוב בהרדמה מלאה), החזרת העובר/ים ולקיחת עוד הרבה הורמונים לתמיכה בעובר, בתקווה שייקלט.

מנופור
ישר לבטן. שמן על בד

אבל זה רק החלק הפיזי.

ברמה הנפשית עוברות נשים טלטלה אמיתית בחייהן. הלחץ של אי-מילוי המשאלה לילד קשור לעיתים קרובות למתח נפשי עצום כמו כעס, דיכאון, חרדה ותחושות של חוסר-ערך. הלחץ להרות הוא גבוה במיוחד בתרבויות פרונטליסטיות, בהן אימהוּת נחשבת ערך עליון וקיים עידוד גורף להורות. ישראל ממוקמת גבוה בין תרבויות אלה והאישה הישראלית ניצבת בפני משפחה וחברים שלא מתביישים לשאול "נו מתי?" בכל ארוע ומפגש או לשמוח עם "בשעה טובה" מביך בהצביעם על בטן שנפוחה מהורמונים, אבל לא מתינוק. תוסיפו לכל זה את ההשפעה הנפשית של מלאי ההורמונים שהאישה לוקחת ותקבלו פקעת עצבים אחת גדולה.

וכאן נכנסת רשת הפייסבוק לתמונה. פייסבוק היום היא לא רק פרופיל וחברים. פייסבוק היא גם (או בעיקר, אם שואלים אותי) קבוצות, אותן אני חוקרת בשש השנים האחרונות. יש המון קבוצות, בהן מספרים משתנים של חברים, החל מקבוצות ענק בהן מאות אלפי חברים ועד קבוצות אינטימיות של כמה עשרות. נכון ל-2017 הישראלי הממוצע חבר ב-11 קבוצות פייסבוק. בין הקבוצות תמצאו קבוצות שונות של הורים, של מטיילים, של גיימרים, של מחפשי אהבה, של אוהבי טבע, סריגה, קניות, כלבים, תוכים ומה לא. בינהן ניתן למצוא גם הרבה קבוצות תמיכה – מתמיכה לבעלי מקצועות שונים, דרך תמיכה רפואית ועד תמיכה נפשית. קבוצות התמיכה בפייסבוק יהיו לרוב סגורות או סודיות, ובהן מוזמנים החברים לשתף, לקרוא, להגיב, לתת עצה, לשאוב מידע וליצור קשרים עם אנשים שנמצאים במצב דומה לשלך, מבלי שהחברים הישירים שלך יראו או יידעו.

במחקר שערכתי עם פרופ' עמיחי-המבורגר, התחקינו אחרי ארבע קבוצות תמיכה למטופלות פוריות ישראליות והעברנו שאלון אינטרנטי, עליו ענו 191 נשים בשלבי טיפולים שונים. לפני שאשתף אתכם בכמה מהתוצאות המעניינות שמצאנו, חשוב לדעת: מדובר בנושא סופר-רגיש. הרבה מהבנות בקבוצה מתביישות ולא מספרות בחיי האופליין שלהן על מצבן, אחרות מרגישות שאף אחד לא מבין אותן, לפעמים גם לא בן הזוג. בשביל רבות הקבוצה, המורכבת מעוד נשים שעוברות תהליכים דומים, היא המקום היחיד בו הן יכולות להפתח, לשתף או אפילו רק לקרוא מידע שאחרות מספקות. זהו המקום לבקש המלצות על רופאים, לקבל הסברים על השימושים השונים בהורמונים ובזריקות, לנסות להבין איך סופרים ימים או להתייעץ על איך מעבירים את ימי ההמתנה מורטי העצבים עד לקבלת התשובה מבדיקת ההריון. זה גם המקום בו נשים מוציאות קיטור על דברים מעצבנים שקורים (מפגש משפחתי שבו יש שתי הריוניות שלא מפסיקות לדבר על התינוק שבדרך), משתפות ברגעים שקשה להכיל (עוד בדיקת הריון שלילית), מספרות על תסכולים, על אמונה, על כשלונות וגם על הצלחות מחזקות.

שלילי
עוד שלילי? שמן על בד

במחקר שערכנו הגיל הממוצע של העונות היה 34 וכ- 80% מהן היו נשואות. לכ- 40% כבר היה לפחות ילד אחד ול- 60% עדיין לא. רצינו לחקור, בגדול, את מרכיב הרווחה הנפשית של הנשים האלה ומצאנו כמה דברים מעניינים:

  • נשים שהיתה להן תמיכה משפחתית וחברתית היו בעלות רווחה נפשית גדולה יותר. תמיכה משפחתית (אבל לא חברתית) נמצאה גם קשורה ליותר השתתפות פעילה בקבוצת התמיכה בפייסבוק.
  • נשים מוחצנות ופתוחות יותר נמצאו כמאושרות יותר ובודדות פחות, והן חשפו מעצמן יותר בקבוצה.
  • נשים נשואות או שהיה להן כבר ילד אחד לפחות היו אלה שהשתתפו יותר בקבוצת הפייסבוק. אנחנו משערים שהן הרגישו בעלות יותר ידע, ניסיון או ביטחון להשמיע את קולן.
  • יחד עם זאת, לא נמצא הבדל משמעותי בציוני האושר בין נשים בעלות סטטוסים משפחתיים שונים, כאלה שהיה להן כבר ילד או לא, או אפילו בין כאלה שהיו בטיפול בזמן מילוי השאלון וכאלה שלא.
  • כמו בהרבה קבוצות וירטואליות שכבר בדקתי בעבר, גם פה המרכיב המשמעותי ביותר לרמת ההשתתפות בקבוצה היה רמת החשיבות שלה עבור החברה. אם הקבוצה תפסה מקום מרכזי בחייה, היא השתתפה בה יותר באופן פעיל.
  • לבסוף, רמת האושר היתה גבוהה, באופן כללי, בין העונות. ויחד עם זאת, מבין המאושרות יותר, נמצא קשר בין רמת הבדידות שחשו לבין ההשתתפות בקבוצה. כלומר, נשים מאושרות שחשו בדידות השתמשו בקבוצה יותר מאשר נשים שלא חשו בדידות.

הנקודה האחרונה חשובה במיוחד, שכן נראה שנשים שרמת האושר שלהן גבוהה יותר, משכילות להשתמש בקבוצה ככלי להתמודד עם הבדידות שהן חשות. אם פעם היו אומרים שהאינטרנט יוצר בדידות, הרי שהממצא הזה יכול אולי להעיד על ההיפך: יש משהו באינטרנט, ובמיוחד בקבוצות תמיכה למצבים כה רגישים, שיכול לפוגג מעט מבדידותם של אותם אנשים בעלי פוטנציאל לרווחה נפשית גבוהה.

לסיום, מילה עלי. אני מאמינה שחוקרים מגיעים לנושאי המחקרים שלהם דרך פצעים שלהם עצמם. זה יכול להיות מודע יותר או פחות, אבל מנסיוני עד כה אנחנו לא יכולים לערוך מחקרים שגובים מאיתנו כל-כך הרבה מאמץ ומשאבים אם אין לזה נגיעה אישית לחיינו. גם אצלי הנושא הזה הוא פצע. כבר כמעט שנתיים שבמקביל להתפתחותי המקצועית כמרצה וחוקרת אני מטופלת פוריות, עוברת מסע מורכב שמלווה בהרבה רגעי תקווה וייאוש, בדידות ואושר, פגישות עם מטפלים מסוגים שונים (בהזדמנות זו: תודה לכולכם!) ושיחות עם נשים שנמצאות במצבי. אז למענן ולמען כל הנשים שנמצאות במאבק היומיומי הכואב להיות אמהות, אסיים את הפוסט באיחול שחזר על עצמו הכי הרבה בקבוצות התמיכה שחקרתי: שיהיה לכולנו במהרה הריון משעמם וידיים מלאות!

תמיר1     תמיר2

 

4 תגובות על ״מסע טיפולי הפוריות עובר דרך קבוצות פייסבוק״

  1. כדי שלא אחשב צפיינית (לא הכרתי את המונח קודם, תודה), אני משאירה חותם בספר המבקרים. מעניין לקרוא, ומכירה גם לא מעט בלוגים של נשים שכותבות על ניסיונן האישי בטיפולי פוריות. האם את עוקבת גם אחרי הבלוגים הללו או שזה לא רלוונטי למחקר?

    אהבתי

      1. מדובר בבלוגים של נשים שעוסקים בחיים שלהן, וניסיונות הכניסה להריון הם חלק מהחיים, אבל הבלוג עוסק גם בעניינים אחרים כמו עבודה וזוגיות. עוד הבדל בין הבלוגים לקבוצת הפייסבוק שציינת הוא שהבלוגים הללו בדרך כלל אנונימיים, ולכן אולי מאפשרים קצת יותר חופש ב'פריקה'. בהחלט יכול להיות שזה גם וגם, ושחלקן חברות גם בקבוצות הפייסבוק הללו. הבלוג הוא ערוץ מקביל ומשרת צרכים אחרים.
        דוגמה אופיינית הוא הבלוג של jrb. פוסט לדוגמה שעוסק בין היתר בהורמונים של הטיפולים הוא זה:
        http://jrb85.blogspot.com/2018/09/blog-post.html

        Liked by 2 אנשים

    1. הגעתי לכאן בזכות "כמו מניפה" שהוסיפה את הבלוג הזה לרשימת המועדפים שלה. הכרתי אותך בעבר בתווך וירטואלי אחר, ובכינוי אחר. נחמד לפגוש אותך שוב, ובטוב.

      Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s